פִּילֹוסֹופֹוס

פִּילֹוסֹופֹוסm. (φιλόσοφος) philosopher, one living a life of speculation and self-denial, monk (v. Gr. Dict. s. v.). Y. Sabb.III, 6a bot. חד פ׳ שאלוכ׳ (not … פיוס) a certain philosopher (Christian?) asked ; Y.Bets. II, 61c. Treat. Der. Er. ch. V (v. Brüll, Jahrb. 1879, p. 4 1). Gen. R. s. 1 פ׳ אחד שאלוכ׳ (ed. Wil. פילסופי, corr. acc.) a philosopher asked R. G.; Ab. Zar.54b פלוספוס; a. fr.Pl. פִּילֹוסֹופִים, פִּילֹוסֹופִין, (פְּלֹו׳). Ib.; Tosef. ib. VI (VII), 7. Gen. R. s. 65 לא עמדו פ׳ בעולםוכ׳ no philosophers ever arose as wise as Balaam Ib. s. 61 ישבו פ׳ וחשבו (= סופיסטיס) accountants sat down and calculated; a. fr.